ספרו החדש של אורי ברנשטיין הוא אחד מהשגיו הגדולים ביותר כמשורר, אולי הגדול ביותר. זהו מחזור שירי קינה חדים וצלולים שהמשורר מקונן בהם על עצמו, לא על מותו אלא על התרוקנותו. דומה שאת ההתרוקנות הזאת אפשר לפרש בעזרת שתי מערכות מושגים שמגבילות ומאזנות זו את זו: זוהי התרוקנות שבאה עם הזיקנה, עם העלמות ההווה בעבר … המשך לקרוא אורי ברנשטיין, שירים לפסנתר יחיד